היום נדבר על האי פלוריאנפוליס (פלוריפה) שבסנטה קטרינה ברזיל.
כן אני יודע שרובכם לא שמעתם על האי הזה. גם אני לא, עד שרנה מדריכת הטיולים משנה שעברה בקוסטה ריקה סיפרה לי שזהו אחד האיים היפים בעולם עם שלל אטרקציות ופעילויות טבע.
נתתי לתחושת הבטן להוביל, ובתנאי שגם כאן היא זו שתהיה המדריכה.
וכך היה.
ובדיעבד היא היתה צנועה באמירה שלה, כי הייתי כבר בהרבה מקומות וזהו בוודאות המקום היפה בעיניי.
אנסה להמחיש במילים, אך כמובן בסוף יש תמונות.
קשה לתאר את התחושה של הגעה מיוחדת לדרום ברזיל, על גבול ארגנטינה, למקום שהוא קצת כמו חתול בשק, בלי לדעת בדיוק למה לצפות או מה טומן בחובו באי הזה.
והנה אני עוזב שם עם תחושה שלא חשבתי שיש כזה מקום שהוא לא רק עוצר נשימה ביופיו אלא גם נעים, מזמין ומיוחד🌴🇧🇷
האווירה בפלוריפה , רגועה ובטוחה ביותר, עד כדי שתמיד הייתי צריך להסביר שאין סיכוי שאעזוב את הדרכון והארנק ללא השגחה, והם לא ממש הבינו על מה ולמה.
האנשים מסבירי פנים, תמיד עם חיוך, ותמיד נותנים לך תחושת שאתה שייך, הרגשנו בית.
נחתתי באור יום לתוך קיץ, רנה אספה אותי מהשדה, התרגשות גדולה היתה, ולא לקחה אותי לדירה לפני שערכה לי סיבוב היכרות עם כמה מחבריה שבמהרה הפכנו להיות חבורה על האי בעיקר לבילויי הערב, כן אפילו שהוא מבודד ומרוחק, המועדונים והפאבים הרבים עמוסים כולם עד אפס מקום על בסיס יומי עד השעות הקטנות של הבוקר.
לקראת ערב לקחה אותי לדירה ששכרה לי.
הדירה הייתה קסומה מול אגם, שם כל בוקר קיבל את פניי מופע זריחה בצבעי כתום בוהק שצבעו את המים והשמיים. זה היה הרגע היומי להתחבר לשקט, ולהבין שאני במקום מיוחד.
הימים שלנו היו מלאים בטבע פראי ונופים שלא נראים כל יום.
יצאנו לטרקים מאתגרים בלב הג'ונגל, כאלה שדורשים מאמץ, וכאלה שהטיפוס ככ תלול שההמלצה של רנה היתה לא להסתכל לאחור בזמן הטיפוס, אמנם היא השאירה לי אבק כי זה מה שהיא עושה כל יום כל היום, אבל היו לי כוחות לטיפוסים והשבילים הארוכים, כאלו שהיו חבויים בי והפתיעו גם אותי.
קשיש חמוד שגר בכניסה ליער הזהיר מפני סכנותיו וצייר לנו את מראה המסלול בתוכו, עד שמגיעים לקו החוף ואז מטפסים להר, ואני מהציור גיחחתי, היה נראה כאילו תיכף נכנסים לסיור סטייל יער בן שמן. רק בדיעבד הבנתי שהוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר, פשוט הוא צייר את זה חמודי מידי.
הדרך ביערות היתה מרתקת, תופעות בלתי מוסברות החל משבילי דיונות חול לבן בתוך יער וכלה בצמחים נדירים טורפים ובעלי חיים שלא נתקלתי בהם בעברי.
אבל, ידענו! שתמיד בסוף הדרך מחכה לנו הפתעה: פעם זה היה חוף סודי ומבודד עם חולות לבנים ומים צלולים, פעם אחרת נקודת תצפית שגילתה לנו את כל האי במלוא הדרו, ופעם מעיינות חמים הבוקעים מן האדמה, ממש פינות נסתרות וקסומות, כאלה שלא מופיעות במפות. 🌊✨
פגשנו מאות מטיילים מכל העולם בדרכינו ובנקודות המנוחה, אך משום מה לא נתקלתי אף לא בישראלי אחד.
בין הרפתקה להרפתקה, התמכרנו לאסאי המקומי, אכלנו במסעדות שהן גם מקומיות אותנטיות וגם במסעדות ברמה בינלאומית, ובילינו שעות בחופים המדהימים (שתיכף נראה אותם), יושבים עם משקה קנה סוכר או קייפרנייה וצופים במשחקי כדורגל חופים שנראים כמו ריקוד על החול. ⚽
אז כפי שכבר ציינתי, כל החוויה הזאת לא הייתה יכולה להיות מושלמת בלי רנה, שתכננה עבורנו בקפידה כל מסלול, כל שביל, כל חוף, כל בריכה טבעית, וכל מסעדה. היא ידעה בדיוק לאן לקחת אותנו כדי שנחווה את פלוריפה האמיתית, הקסומה והאותנטית.
נכון, המסע לשם רחוק והעלות לא נמוכה, אבל אני יכול לומר בלב שלם – זה היה שווה כל ריאל, כל דקה וכל צעד.
אני חוזר עם זיכרונות בלתי נשכחים ותחושה עמוקה של גילוי (זו המילה)❤️
וגם עם ספר לופה משגע…🙏
על האי הזה אפשר לומר
שיש מקומות שמשאירים חותם, ויש את פלוריפה (כמו שקוראים לה המקומיים…)
