כמה שעות לפני שהיינו אמורים לחזור הביתה מחופשת הסקי, הגיעה ההודעה שהדהדה בלב של כולנו – הטיסה בוטלה.
המלחמה התחילה, והשמיים נסגרו.
פתאום, מצאנו את עצמנו “תקועים” בטביליסי, גאורגיה, לשבוע שלם. למזלנו כל ה 7 בני משפחה🌟
ההלם הראשוני התחלף מהר מאוד בהחלטה משותפת: אם החיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה 🍋החלטנו שאנחנו לא נותנים למצב לבאס אותנו, אלא נהנים מכל רגע שנכפה עלינו.
וכך, שבוע של דאגה הפך לחוויה של פעם בחיים. התפנקנו בדירה מפנקת עם ביליארד, פינג פונג וחדר קולנוע, כזו שלא משעמם בה אף לא לרגע.
יצאנו למסעות ג’יפים מטורפים בין הרים מושלגים שנדמה שנלקחו מגלויה, וביקרנו בכפרים אותנטיים שבהם הזמן עמד מלכת. גולת הכותרת הייתה הרפתקת מזחלות שלג שגרמה לכולנו להרגיש שוב כמו ילדים, צוחקים ונהנים בלבן האינסופי הזה. ❄️
בתוך כל היופי הזה, פגשנו את לבני. עבורינו הוא היה יותר מנהג, הוא היה מלאך שומר שליווה אותנו, דאג לכל צורך קטן כגדול, והפך לחלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו. הלב הרחב והנתינה שלו הזכירו לנו שיש טוב בעולם, גם כשהמציאות נראית קודרת.
ובזמן שהלב בארץ, עם המשפחה והחברים, מצאנו נחמה קטנה בעיר שאירחה אותנו כל כך יפה. טביליסי עטפה אותנו בחום ובקסם שלה, והפכה למקלט זמני לנפש שלנו.
זו הייתה תזכורת שלפעמים, גם מתוך הכאוס הכי גדול, אפשר למצוא רגעים של חסד, יופי וחיבור אנושי. 🙏❤️
